החלטה בתיק ת"פ 32220-03-10

אני משחרר את עו"ד עידו רז, מטעם הסנגוריה הציבורית, מייצוג את הנאשם בתיק זה.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י' כסלו תשע"ב, 06/12/2011 במעמד הנוכחים.

טיעונים לעונש:

ב"כ המאשימה:

הנאשם יליד 1991, נעדר עבר פלילי, הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום כאשר החזיק את הסכין בדלת הנהג, שכן מדובר לכל הדעות במקום נגיש.

על פי הפסיקה של בתי המשפט, נקבע כי אין אבחנה בין מי שסכין נמצאת בכיסו  לבין מי שמחזיק את הסכין ברכבו. בתי המשפט שבו וציינו את הפוטנציאל בפרעוניות ואלימות הטמון בעבירה זו ואת הצורך להחמיר בענישה, כאשר ההלכה כי יש להרשיע בגין עבירה זו ואף להטיל מאסר בפועל. לא בכדי גם המחוקק קבע כי מדובר בעבירה שעונשה 5 שנות מאסר ומדובר בעבירה שהיא פשע בכדי ללמד על כך שמדובר בעבירה שראוי לגנותה ולשרש את התופעה.

אני מפנה את בית המשפט לרע"פ 9400/08 של כב' השופט לוי, ששם גם בעבירה של החזקת סכין נדחה הערעור של הנאשם ובית המשפט הותיר עונש של 2 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, שבית משפט זה מפנה לפסיקה רבה ואף מציין "שהדברים נאמרים ביתר שאת נוכח הרשעתו של המבקש בעבירה של החזקת סכין שעל הצורך להילחם נכתב רבות".

כמו כן, אני מפנה לרע"פ 2938/08, של כב' השופט גו'ברן בעבירה דומה, הוגש תסקיר חיובי שציין כי מדובר באדם שנטל אחריות והביע חרטה ויש להסתפק במאסר על תנאי. בית המשפט דחה את ערעורו והטיל ענישה של 2 חודשי מאסר, כאשר הוא מצטט מפס"ד ע"פ 5928/93.

אני מפנה לרע"פ 529/10 מהעת האחרונה, שם דובר באדם שהחזיק סכין ברכבו, הודה במיוחס לו והוגש תסקיר שהמליץ על אי הרשעה ועל עבודת של"צ, בית המשפט השלום וגם בית המשפט המחוזי לא קיבל את המלצת שירות המבחן וגם העליון דחה את ערעורו וקבע כי בשל הנפיצות של עבירה זו אין מקום לשקול אי הרשעה.

אני מפנה גם להלכות של בית המשפט המחוזי, ע"פ 7239/09, הרכב השופטת ברלינר, ששם בית משפט השלום הטיל ענישה של מאסר על תנאי בעבירה של החזקת סכין ברכב, המדינה הגישה ערעור, ערעור המדינה התקבל  ובית המשפט גזר עליו גם מאסר בפועל בעבודות שירות בנוסף למאסר על תנאי והקנס.

אני מפנה לע"פ 2872/08, ביהמ"ש המחוזי בירושלים, שם בית המשפט השלום גם בעבירה של החזקת סכין החליט לא להרשיעו ודן אותו ל - 150 שעות של"צ, המדינה הגישה ערעור למרות שהיה תסקיר חיובי שהמליץ על אי הרשעה, לאור אדם שנעדר עבר פלילי וגיל צעיר והחשש שההרשעה תפגע בו וכו', בית המשפט קיבל את ערעור המדינה וקבע כי העבירה שביצע הינה נפוצה ומשמעותית, אי הרשעה באה כאשר מדובר בהרשעה קלה מחד ונזק חמור מאידך ועל כן הרשיע את הנאשם וגזר עליו מע"ת ושל"צ.

בפס"ד נוסף גם מהעת האחרונה, משנת 2010, עפ"ג 22820/12/09, הרכב השופטת ברלינר, שם ביהמ"ש דן בעבירה דומה, התייחס למגפת תת תרבות הסכין, ציין בהרחבה את החומרה וכן מפנה לפסיקה הרלוונטית ולבסוף הטיל על הנאשם חודשיים מאסר בפועל, קנס ומאסר על תנאי וזאת לאחר שהוגש ערעור על ידי המדינה.

בית המשפט המחוזי מרכז משנת 2011, עפ"ג 34645/11/10,  הרכב השופט טל, שם למעשה בית משפט השלום הרשיע וגזר מע"ת וקנס והוגש ערעור מטעם הנאשם  לעניין ההרשעה ובית המשפט דחה את הערעור, למרות המלצת שירות המבחן שלא להרשיעו, כאשר הוא מציין: (מצטטת את סעיף7).

לסיכום ולאור כל האמור בפסיקה, המלצת שירות המבחן שמונחת כיום בפני בית המשפט  לטענת המאשימה אין להסתפק בה, שכן הרשעת הנאשם בתיק זה והטלת מאסר בפועל הינה הכרחית בנסיבות העניין ולאור ההלכה שנקבעה בבתי המשפט ועל כן, נבקש כי  יורשע הנאשם ויוטל עליו עונש של מאסר בפועל על דרך של עבודות שירות ומאסר על תנאי שיהיה בו בכדי להרתיע מלשוב על מעשים דומים.

ב"כ הנאשם:

חברתי ציינה שקיימת הלכה שמטילים מאסר בעבירות של החזקת סכין ואני אומר לבית המשפט שלא קיימת הלכה. מרע"פים לא יוצאים הלכה כידוע. בית המשפט העליון אומר שהוא לא נזקק כערכאה שלישית לדון בערעורים על פסיקת העונש.